להגיע אל המצולם

האם קרה לכם פעם שבאתם לצלם אדם ומה שלא עשיתם לא קיבלתם את ההבעה שרציתם?

לא אחת אני מגיע לצלם צילומי תדמית בחברות שונות וגם אנשים פרטיים, כל אחד מגיע להצטלם למטרה אחרת, צילום אנשי מכירות, מנכלים, שחקנים, מטפלים ועוד

אני מאמין שאחד הדברים החשובים בצילומי של אנשים בכלל וצילומי תדמית בפרט זה להגיע אל המצולם, להשיג את אותה הבעה שתוכל לעבור את המצלמה ולהגיע לליבו של הצופה.

לא אחת קרה שאני מצלם ואני לא מגיע לתוצאה הרצויה, התאורה נהדרת הרקע מסודר הכל פיקס אבל זה לא זה, משהו לא עובד, אני לא מצליח להגיע לאותה תמונה לאותה הבעה אשר תפרוץ את גבולות הצילום ותתקשר ישר עם הצופה, חשוב לי מאד לגרום לצופה להתחבר אל המצולם, לא תמיד זה קורה מיד בהתחלה ולעיתים זה לא פשוט בכלל

( זו לא ההבעה שאני מחפש)

בפוסט זה אשתמש בתמונות של אבי בחט.

את אבי בחט - מטפל במגע צילמתי בקלינקה אשר ממוקמם בתל אביב צמוד לגינה קטנה.

היכולת שלנו להפיג את המתח ביננו למצולם ושל המצולם עצמו הינה חשובה ביותר

אני חושב שכל צלם המתעסק בצילומי תדמית חייב להפנים, זה ממש ממש לא רק הציוד שבו אתה משתמש, החשיבות של הצלם לדעת להגיע אל המצולמים היא קריטית, להרים מצלמה כל אחד יכול, אבל באמת באמת לדעת כיצד להפעיל את המצולם שלך כך שהתמונה תדבר אל הצופה זה הסוד.

אשמח לחלוק חלק מהטכניקות בהם אני משתמש.

נוחות המצולם:

חשוב לי מאד שהמצולם ירגיש בנח, ולכן אני משתדל לעבוד עם המצולמים שלי אחד על אחד,

אני מעדיף שלא יהיו עוד אנשים בסביבה, רק מי שחייב, בטח ובטח אני לא צריך ״נותני עצות״, לא אחת יצא לי לצלם בחברות בהם אני צריך לצלם מס׳ עובדים ובין סט לסט עומדים אנשים בחדר ומחכים לתורם, דבר שכזה יכול לגרום אי נעימות ולהכניס את המצולם למבוכה, ולעיתים אף לחרדות.

(אנחנו לא שם)

המצולם שלכם לעיתים מרגיש ממש ערום מול המצלמה,

תחשבו על זה רגע, איך הייתם מרגישים ערומים מול קבוצה של אנשים, אני משער שרובנו לא היו מרגישים הכי נח.

בנוסף ״פתאום״ כל הנוכחים בחדר נהיים מומחים ומתחילים לזרוק עצות, תעמוד ככה, תעשה ככה, תאמינו לי זה ממש אבל ממש לא עוזר,

במקרים שכאלה אני עוצר את הצילומים ומבקש בנימוס מהנוכחים לעזוב את החדר ולהשאיר את המצולם ואותי לבד.

סביבית הצילום צריכה להיות נעימה, אם מדובר בחדר/סטודיו אז כמובן חדר ממוזג ומרווח ככל שניתן, בחדררצוי שתהייה שתיה זמינה, מים קרים, נשנוש גם יכול לעזור.

שיחה

כאשר יש לי מספיק זמן עם המצולם , לרב אנשי עסקים אשר מזמינים אותי לצלם רק אותם או שניים שלושה אנשים, אני מקדיש זמן רק מהצילום לשיחה, גם כאשר אני מרכיב את הציוד וגם מהלך הצילומים, אני מנסה להבין מה מדליק אותו מה גורם למצולם שלי לאושר, אילו הקשרים יגרמו לו לחייך, במהלך הצילומים אני אעלה חלק מהדברים שקלטתי בשיחה איתו

שחרור

כאשר אני מזהה כי המצולם שלי לחוץ, מנח הגוף שלו משדר נוקשות, אנו מבצעים קצת שחרורים,

מקפצים לנו במקום, זורקים את הידים והרגלים לכל מיני כיוונים מנענעים את הראש ומשמיעים קולות אפילו משחררים איזו צעקה קטנה, המצולם לא לבד כל מה שאני מבקש מהמצולם לעשות אני עושה איתו יחד, שני אנשים מוזרים מקפצים וזורקים את הגוף שלהם באוויר ביחד בחדר קטן, כן כן יש סיכוי שאם היה עובר שם פסיכאטר הוא היה מאשפז אותנו במקום,

חשוב מאד לא לשכח לסדר את הבגדים והשיער לאחר מכן.

(אוקי אנחנו מתקדמים)

צחוק

אני רוצה לגרום למצולם שלי לצחוק, אני לא תמיד רוצה לצלם אותו צוחק, אבל אני רוצה לגרום לו להרגיש טוב, צחוק הוא אחד הדברים שגורמים לנו להרגיש טוב, תתפלאו לשמוע אפילו צחוק מלאכותי, אם תוך כדי שיחה הצלחתי להצחיק את המצולם שלי מעולה, אני לא מנסה לספר לו בדיחה, זה לא תמיד עובד, עדיף להשאיר את סיפורי הבדיחות לחברה, אני גורם לאווירה בחדר להיות משעשעת, זה משהו שאני משתמש בו הרבה ואני מכיר עוד הרבה צלמים שצוחקים עם המצולמים שלהם, עם הזמן כל צלם אוסף לו כל מיני משפטים ואימרות שעובדים לו טוב עם המצולמים ומצלחים להצחיק אותם.

צחוק גדול ומלאכותי

אני גם צוחק בקל רם מול המצולם שלי ומבקש ממנו לצחוק איתו, כן כן צחוק מלאכותי.

גם צחוק מלאכותי גדול ורועם משחרר את המצולם ומשרה אווירה נעימה וכייפית.

ֿ

מראה

כל מה שאני מבקש מהמצולם שלי כל מנח גוף אני מדגים על עצמי, למצולמים הרבה יותר קל ״לחקות״ אותך מאשר לנסות להבין מה לעזאזל אתה מבקש מהם. לעיתים אם הם לא מבינים מה אתה רוצה מהם זה מוסיף על התסכול והמתח.

שינוי

עוד טיפ שעובד זה שינוי.

שינוי נושא השיחה, ושינוי של הלקויישן עצמו, זה יכול להיות חדר אחר או שינוי זווית הצילום

שינוי של התאורה, שינוי של הלבוש, לעשות משהו ״אחר״, במקום לצלם את המוצלם עומד צלמו אותו יושב, תתפלאו כמה שינוי קטן יכול לגרום לאדם להרגיש אחרת.

( יש לנו כיוון אבל זה עדיין לא זה)

ביטחון עצמי

אחד הדברים הכי הכי חשובים שצלם חייב שיהיה לו זה ביטחון עצמי ויכולת הובלה.

אם נגיע למצולמים שלנו חסרי ביטחון עצמי, אנחנו נשדר את זה, וזה יגרום למצולם שלכם להרגיש חסר ביטחון, הרבה מאד מהמצולמים שלי גם כאלה שרגילים למצלמה מצפים ממני להוביל ולהנחות אותם, אני חייב לעשות זאת עם המון ביטחון עצמי, אני ממש מוביל את המצולם יד ביד אל התמונה הרצויה, אני עוצר מידי פעם את הצילומים מראה למצולם את הצילומים על מסך גדול מסביר לו מה אני אוהב ומה לא, משחזר איתו את ההבעות ומנחי הגוף שאהבנו, זה יכול להיות הבעה שראינו בתמונה אחת ומנח גוף מתמונה אחרת שאני רוצה לשלב אותם לתמונה אחת

סבלנות

חייבים להגיע עם המון סבלנות ולא להתייאש, למרות שלפעמיים הוא בהחלט מגיע. אל תתיאשו, היו בטוחים במה שאתם עושים האמינו בעצמכם , נסו דברים אחרים ממה שהייתם עושים לרב, כל אדם הוא עולם ומלואה, כל אחד שונה מאחר ולא כל מה שיעבוד עם אחד יעבוד עם האחר,

(יש לנו את זה)

אני מקווה שפוסט זה גם עזר קצת להבין כמה חשובה היא היכולת של הצלם להגיע את המצולמים שלו.

זכרו ציוד זה נחמד אבל ממש לא הדבר הכי חשוב כאשר מצלמים אנשים,

הרבה יותר חשוב מהציוד זה אתם,

אמר צלם שאני מאד מעריך ״10% ציוד 90% פסיכולוגיה״ - פיטר הארלי.

פוסט זה נכתב בלשון זכר והדומגאות שנתנו הינם עם מצולם, אך הדברים תופסים כמובן לכל המינים.